זכויות עובד בעל שכר חודשי קבוע

הודעה מוקדמת
עובד במשכורת חודשית יהיה זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים כמפורט להלן:
א. במהלך ששת חודשי עבודתו הראשונים – יום אחד בשל כל חודש עבודה.
ב. במהלך התקופה החל בחודש השביעי לעבודתו עד תום שנת עבודתו הראשונה – 6 ימים, בתוספת של יומיים וחצי בשל כל חודש עבודה בתקופה האמורה.
ג. לאחר שנת עבודתו הראשונה – חודש ימים.
 
תקופות ההודעה המוקדמת המפורטות לעיל יחולו בשינויים המחוייבים על הודעה מוקדמת להתפטרות.
 
עובד שמגיע לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת, יקבל שכר בהתאם לעבודתו בפועל. באם לא מעוניינים להעסיקו בתקופה זו, יש לשלם לעובד את תמורתה הכספית של ההודעה המוקדמת, בהתאם לחישוב הבא:
 
 
מס' ימי ההודעה המוקדמת * משכורת חודשית
                                                     30
 
חופשה שנתית
בחוק חופשה שנתית מפורטים מס' ימי החופשה עפ"י שנות וותק:
 
מס' שנות
וותק בעבודה
4-1       
5               
6
7
8
9
10
11
12
13 
14    ואילך
 מס' ימי החופשה להם  זכאי העובד (ברוטו)14
16
18
21
22
23
24
25
26
27
28                      
החוק נוקט במונח "ימים" ולא "ימי עבודה", וקובע כי בימי החופשה תיכלל מנוחה שבועית אחת ("סוף שבוע") לכל 7 ימי חופשה.
 
הפרמטר הקובע את אורך החופשה השנתית בכל אחת משנות עבודתו של העובד הוא מספר ימי העבודה שעבד העובד בפועל באותה שנה.
במקרה שיחסי העבודה התקיימו במהלך כל השנה והעובד עבד באותה שנה –
(1) לפחות 200 ימים – מספר ימי החופשה יהא כמפורט בטבלה דלעיל לפי וותק העובד.
(2) פחות מ-200 ימים – מספר ימי החופשה יחושב עפ"י הנוסחה:
 
מס' ימי הזכאות עפ"י הטבלה לעיל  *  מס' ימי עבודה בפועל
                                                                     200
 

חלק של יום חופשה לא יובא במניין.

במקרה שיחסי העבודה התקיימו בחלק משנת העבודה והעובד עבד באותו חלק של שנה –
(1) לפחות 240 ימים – מספר ימי החופשה יהא כמפורט בטבלה דלעיל לפי וותק העובד.
(2) פחות מ-240 ימים – מספר ימי החופשה יחושב עפ"י הנוסחה:

מס' ימי הזכאות עפ"י הטבלה לעיל * מס' ימי עבודה בפועל
                                                                   240

חלק של יום חופשה לא יובא במניין.

יצוין כי, יש לספור ימי עבודה בפועל, ולפיכך לא יספרו למשל ימי היעדרות עקב חופשת לידה או תאונת עבודה.

 
דמי חופשה
לאחר שחישבנו את מספר ימי החופשה המגיעים לעובד יש לחשב את תמורתם הכספית. סעיף 10(א) ו-10(ב)(1) לחוק חופשה שנתית קובע כי המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל.
 
שכר רגיל, לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו הוא שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד, לא כולל החזרי הוצאות למיניהם (כגון: הוצאות נסיעה, אש"ל) ותמורה עבור עבודה בשעות נוספות.
דמי מחלה
לענין צבירת ימי המחלה – עובד צובר 1.5 ימי מחלה לכל חודש עבודה מלא שעבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה.
במידה והעובד לא עבד בחודש מסוים בכל ימי העבודה שבאותו חודש, יראו 25 ימי עבודה כחודש עבודה מלא, וחלק של חודש עבודה מלא יזכה את העובד בימי מחלה יחסיים. במקרה זה יצבור העובד באותו חודש ימי מחלה, עפ"י הנוסחא הבאה:
1.5 X מס' ימי העבודה בפועל בחודש
                           25

ואם נהוג במקום העבודה שבוע עבודה בן חמישה ימים והעובד לא עבד בכל ימי העבודה שהיו בחודש מסויים, צובר העובד באותו חודש ימי מחלה עפ"י הנוסחה הבאה:

1.5 X מס' ימי העבודה בפועל בחודש 
                       2/3 21

תקופת המחלה – תקופת המחלה של עובד במשכורת חודשית כוללת ימי מנוחה שבועית וחגים (כך שיש לשלם עבורם ולנכות אותם מהמכסה הצבורה לזכותו).

תשלום דמי המחלה – יש לחשב את ערך השכר היומי של העובד בדרך הבאה:

                    משכורת ברוטו
                             30

(רכיבי שכר שיובאו בחשבון השכר המשמש בסיס לחישוב דמי מחלה: שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר או פיצוי בעד התייקרות, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית או מקצועית). 

לעניין הזכאות לדמי מחלה –

  • עבור יום המחלה הראשון – העובד לא זכאי לדמי מחלה.
  • עבור יום המחלה השני והשלישי – העובד זכאי, לגבי כל יום, ל–50% משכרו כדמי מחלה.
  • עבור יום המחלה הרביעי ואילך (מחלה רצופה) – העובד זכאי, לגבי כל יום, ל–100% משכרו כדמי מחלה.
דמי הבראה
לאחר שהעובד השלים שנת עבודה, הוא זכאי לדמי הבראה עפ"י הוותק שלו במקום העבודה ובהתאם להיקף משרתו.

מספר ימי ההבראה (בנוסף לחופשה השנתית), לעובד במשרה מלאה (43 שעות עבודה שבועיות):

 
בתום שנת העבודה הראשונה
עבור שנת העבודה השניה והשלישית                      
      עבור שנת העבודה הרביעית עד העשירית   
            עבור שנת העבודה ה-11 עד ה-15 
עבור שנת העבודה ה-16 עד ה-19 
עבור שנת העבודה ה-20 ואילך  
  5 ימי הבראה.
 ימי הבראה לכל שנה.
7   ימי הבראה לכל שנה.
 ימי הבראה לכל שנה.
9   ימי הבראה לכל שנה.
10 ימי הבראה לכל שנה.

לעובדים במשרה חלקית תשולם קצובת ההבראה באופן יחסי להיקף משרתם.

פיצויי פיטורים
באם העובד יפוטר או יתפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, יהיה שיעור הפיצויים שכר חודש אחרון לכל שנת עבודה.

אם חל בשכרו של עובד שינוי זמני (הגדלה או הפחתה), שאינו שינוי קבוע – אזי יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור.
אם מדובר בהפחתת שכר קבועה – תחול תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, לפיה יש לחלק את תקופת עבודתו של העובד לתקופה שלפני ההפחתה שבה יראו כשכרו האחרון את השכר שקיבל ערב ההפחתה, ולתקופה שלאחר ההפחתה שבה יראו כשכר האחרון את השכר ערב פיטוריו.

הערה
חשוב לציין כי הזכות לפיצויי פיטורין מותנית בניתוק יחסי עבודה.

ולמה הכוונה?
יש מעסיקים שמבקשים לבצע מדי שנה התחשבנות כוללת בגין השנה שחלפה. אך עפ"י דיני העבודה אין אפשרות לשלם תשלום שיחשב לפיצויי פיטורין בגין כל שנה שחלפה מבלי שיש נתק ביחסי העבודה של לפחות 3 חודשים.

ומעבר לכך, גם במקרה של הקטנת/הגדלת היקף משרה, אין אפשרות לשלם לעובד תשלום שיחשב פיצויי פיטורין בגין המשרה "הקודמת" ובכך לסגור תקופה זו. בעתיד אם וכאשר תקום לעובד הזכות לפיצויי פיטורין, הוא יהיה זכאי לפיצויי פיטורין בגין כל תקופת עבודתו ולגבי כל תקופה לפי היקף המשרה שלו.

מעסיק שמשלם "פיצויי פיטורין" מבלי שנותקו יחסי העבודה לפחות לשלושה חודשים, מסתכן בכך כי תשלום זה יתפרש כאילו מדובר בבונוס, מענק וכיוצ"ב ויחויב לשלם לעובד פיצויי פיטורים מלאים בגין תקופת העסקתו הכוללת. 

אם שכרו של העובד עלה (ללא שינוי בהיקף מישרה) – השכר האחרון לגבי כל תקופת עבודתו יהיה השכר ערב פיטוריו.

אם עובד עבר מעבודה מלאה לעבודה חלקית או להיפך – יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו.

חישוב ערך יום עבודה
בחוקי העבודה לא נקבעה דרך החישוב של ערך יום עבודה לגבי עובד חודשי (למעט חישוב ערך יום מחלה לעובד חודשי).

כאשר מעסיק מעונין לחשב ערך יום עבודה של עובד חודשי הוא יוכל לנקוט באחת משתי הדרכים הבאות:

האחת, חישוב ערך של יום קלנדרי ולא ערך של יום עבודה, כאשר במקרה כזה במסגרת הימים עבורם יקבל העובד תשלום במהלך אותו חודש, יובאו בחשבון גם השבתות וגם הימים הפנויים בשבוע.

     שכר חודשי       = שכר יומי
מס' הימים בחודש

השניה, חישוב ערך של יום עבודה בפועל, ואז בחישוב שכרו של העובד יובאו רק ימי העבודה שעבד בפועל.
חישוב ערך של יום עבודה בפועל, ואז בחישוב שכרו של העובד יובאו רק ימי העבודה שעבד בפועל.

             שכר חודשי                  = שכר יומי
מס' ימי עבודה בפועל בחודש

אין הכרעה בפסיקה בדבר הדרך "הנכונה", אך ברור שעל מעסיק לבחור באחת השיטות ולהיות עקבי בה לצורך כל הזכויות והחובות של העובד, כגון: בחישוב ערך יום חופשה או ערך יום היעדרות שאינה מזכה בשכר. 

תשלום עבור ימי חג
עובד שנקבע עימו שכר חודשי קבוע זכאי לשכר עבודה גם עבור ימי החג החלים באותו חודש, מאחר ששכרו משתלם על בסיס קבוע, ללא תלות במספר ימי העבודה בחודש.

מאת: לשכת רואי חשבון